ביקורת על הסרט, שמונה מתחת לאפס 

שם הסרט: שמונה מתחת לאפס Eight Below
במאי: פרנק מארשל
שחקנים: פול ווקר, ג'ייסון ביגס, מון בלאגדור, ברוס גרינווד
שנת הפקה: 2006

תקציר הסרט:
הסרט מבוסס על סיפור אמיתי ומספר את סיפורם של שמונה כלבי מזחלות ביבשת הקפואה, אנטארקטיקה. מדריך ההישרדות, ג'רי שפרד (פול ווקר), יוצא עם הכלבים לשטח, למשימה מסוכנת, בה עליו להוביל מדען קשוח, המחפש אחרי חלקיק מטאור, לחלקים המרוחקים של היבשת. מיד עם הגיעם ליעדם, מתקבלת התראה על התקרבותה של סופה ענקית מאי פעם. הם נאלצים לחזור לבסיס, אך לאחר שהתעכבו ונתקלו בסופה, כלבי המזחלות נכנסים לפעולה ומצילים אותם בעור שיניהם. במהלך הפינוי המהיר, של כל בני האדם, אשר נמצאים ביבשת, ננטשים הכלבים מאחור, כאשר הכוונה היא, לחזור ולקחת אותם מיד כשהטיסה תגיע ליעדה. אבל הסופה, שהגיעה מהר מהמצופה, מונעת את צאת הטיסה והכלבים ננטשים מאחור. לאחר שנשארו מאחור, מתחיל מאבק ההישרדות ההירואי שלהם, כאשר רק המאמן שלהם ג'רי, אכול רגשי האשמה, אינו מאבד תקווה ומנסה למצוא דרך להצילם, למרות שנראה שהם ייאלצו להיות שם לבדם, כל החורף. כיצד ייגמר המאבק שלהם, כנגד הטבע הקפוא והאכזרי? את זה תראו בסרט.

ביקורת סרט:
הפעם אני לא אדבר כמעט בביקורת על שחקנים. למען האמת, אין ממש טעם לדבר עליהם. הגיבורים היחידים של הסרט, הם כלבי המזחלות המדהימים. אם מוכרחים להזכיר שם כלשהו, אני חייב להוריד את הכובע בפני מרק אלכסנדר, המאלף הראשי של הכלבים ובפני הצוות שלו. כבר בתחילתו של הסרט, אנחנו מתוודעים לשמונת כלבי המזחלות ולומדים להכיר את שמותיהם ואת האופי השונה של כל אחד ואחד מהם, ממש כמו גיבורים אנושיים. העובדה שמדובר בכלבים כל כך אינטילגנטים ויפים, כלבים שגורמים לצופים להתאהב בהם במבט ראשון, תהיה משמעותית מאוד להמשך הסרט. הגיבור המשני של הסרט, הוא ג'רי (פול ווקר, "מהיר ועצבני") מדריך ההישרדות, שאחראי גם על הטיפול בכלבים. הוא זה שעוזר לנו להכיר את הכלבים ואנו רואים, שהוא מתייחס אליהם ממש כמו משפחה.

אם כבר הזכרתי משפחה, זו תהיה הזדמנות מעולה להגיד, שמדובר בסרטו של אולפני דיסני, על כל הנובע מכך. כמו כל סרט אופייני של דיסני, הסרט מותאם לכל המשפחה ולמרות שהסיפור העומד במרכז הסרט, כולל גם רגעים עצובים וקשים, סביר להניח שהילדים, שהצליחו לעמוד במה שקרה לאמא של "במבי", יצליחו לעמוד גם בעלילתו של הסרט הזה. בדיוק כמו ברוב סרטי דיסני, מאחורי העלילה יש מסרים מאוד פשוטים, על ידידות, על הישרדות ועל הקשר ביניהן. העובדה שכבר מתחילת הסרט, הצופים מתאהבים בכלבים, גיבורי הסרט, היא שגורמת להם להזדהות עם מאבק ההישרדות של הכלבים ולעבור במשך הסרט את כל קשת הרגשות האפשרית. כמו בסרטים רבים של דיסני, יש נסיון ברור לסחוט את בלוטות הרגש עד תום, עם נטיה קלה לקיטשיות. אבל זה משהו שהיה מצופה מסוג כזה של סרט, המיועד לכל המשפחה.

חלק גדול מהסרט הזה, הוא סרט טבע. בחלקים נרחבים של הסרט, אין שום נוכחות אנושית באזור ואנו נשארים עם הכלבים , עם מאבק ההישרדות שלהם ועם הנופים האינסופיים ועוצרי הנשימה, של השלגים והקרח. שני החלקים האלו של סרט הטבע, החיות והנופים, מהווים אתגר ענק, עבור יצירה קולנועית מעין זו. על הכלבים עצמם ועל העבודה הנפלאה של מאלפיהם כבר דיברנו, אבל גם הנוף עוצר הנשימה, שמאחוריו עומדים איתני הטבע האכזריים ביותר שקיימים, דורש התייחסות. זה לא עניין של מה בכך, להצליח להעביר את התחושה ואת המראות של מרחבי הקרח האינסופיים של אנטארקטיקה. רק תחשבו על צילומי סרט, שדורשים צוות של כ-200 אנשים, ביבשת אדירה ש98% ממנה עשוי קרח, שהרוחות בה מגיעות ל300 קמ"ש והטמפרטורה בה יורדת עד ל-50 מעלות מתחת לאפס. נשמע על גבול הבלתי אפשרי. אמנם הסרט עצמו, לא צולם ביבשת אנטארקטיקה, אבל אתר הצילומים שנבחר, הצליח להעביר את העוצמה והיופי לצד האכזריות, של היבשת המרתקת הזו. כדי להצליח לעשות זאת, נבחר אתר צילומים שקרוב במאפייניו לאנטארקטיקה. הסרט צולם בעיירת סקי מבודדת בקנדה, 1200 ק"מ צפונית לוונקובר. גם שם, הטמפרטורות ירדו לעיתים עד ל25 מעלות מתחת לאפס ובהתחשב בזה, הפקת הסרט, מעוררת הערצה כמעט ותחושת המציאות שהסרט השיג, פשוט נפלאה.

לסיכום, מדובר בסרט מלא בדרמה ואקשן ובסיפור מלא השראה, על שמונה כלבי מזחלות, אשר גורמים לנו להתאהב בהם ולעבור איתם בהתרגשות, את המאבק ההירואי, נגד איתני החורף הקפואים. הסרט מתאים לכל המשפחה ובמרכזו עומדת עלילה סוחפת ומרגשת, הכוללת גם לא מעט רגעים קשים ועצובים. אולפני דיסני, תמיד ידעו לספק לנו יצירות סוחפות ומרגשות, שפרטו על המיתרים הנכונים בליבנו והסרט הזה, אינו יוצא דופן. הסרט "שמונה מתחת לאפס", הוא סרט קולנוע, אשר מצליח לספק לנו הצצה עוצרת נשימה על נופים לא מוכרים, מכיר לנו קבוצת כלבים, שהשם "החברים הטובים ביותר של האדם", נראה שנתפר ממש עבורה ומצליח לרגש ולעורר הזדהות. ואם זה לא מספיק, מה כן ?. מומלץ בחום.

ציון: 8.5 מתוך 10